אשוחית (Picea): זיהוי, מינים, תפוצה בצ'כיה וגידול

אשוחית (Picea) היא סוג של עצי מחט ירוקי עד ממשפחת האורניים (Pinaceae), הכולל כ-35–40 מינים הנפוצים באזורים הממוזגים והקרים של חצי הכדור הצפוני. בצ'כיה יש מין מקומי אחד בלבד, האשוחית האירופית (Picea abies), שבזכות ממשק היערנות תופסת כמחצית משטח היערות במדינה והיא העץ החשוב ביותר מבחינה כלכלית. אפשר לזהות אותה לפי האצטרובלים התלויים, הנושרים בשלמותם, ולפי הענפים המחוספסים עם יתדות קטנות שנותרו אחרי נשירת המחטים.

האשוחית האירופית בקצרה

איך מזהים אשוחית

האשוחית נמנית עם עצי המחט בעלי צמרת סדירה, חרוטית וצרה וגזע רציף. הענפים צומחים בדורים – קומה אחת בכל שנה, כך שאצל עצים צעירים אפשר להעריך בקירוב את הגיל לפי מספר הדורים.

מחטים

המחטים של האשוחית האירופית מרובעות (בחתך – בצורת מעוין), קשיחות ודוקרניות, ועם פסי פיוניות בהירים בכל ארבעת הצדדים. הן צומחות בודדות בסליל סביב הענף ויושבות על בליטות עציות קטנות, הקרויות כריות (סטריגמטה). אחרי נשירת המחטים היתדות נשארות על הענף, שנעשה מחוספס כמו פומפייה – זהו סימן הזיהוי האמין ביותר. לכמה מינים זרים, כמו אשוחית סרבית או אשוחית סיטקה, יש מחטים שטוחות. בכל מחט צרור הובלה יחיד, והיא נשארת על העץ בדרך כלל 5–7 שנים, ובהרים אף יותר.

אצטרובלים

האצטרובלים של האשוחית תמיד תלויים כלפי מטה, ואחרי פיזור הזרעים נושרים בשלמותם. הם בנויים מקשקשים עציים המסודרים בסליל. אצל האשוחית האירופית אורכם 10–16 ס"מ, תחילה ירוקים או ארגמניים ובהבשלה חומים. לכן מתחת לאשוחיות ביער מוצאים אצטרובלים שלמים, לעתים קרובות מכורסמים בידי סנאים או מנוקרים בידי צולבי מקור.

קליפה ופרחים

הקליפה בתחילה דקה ואדמדמה-חומה, בהמשך אפורה-חומה, ומתקלפת בקשקשים עגולים ודקים. האשוחית חד-ביתית: האצטרובלונים הזכריים אדומים כתות שדה עד צהובים ומפזרים אבקה במאי, והאצטרובלונים הנקביים זקופים בתחילה, בצבע קרמין בולט, ורק אחרי ההאבקה פונים מטה.

אשוחית או אשוח?

את האשוחית מבלבלים לרוב עם האשוח. ההבדלים מסוכמים בטבלה:

מהאורן ומהארזית אפשר להבחין באשוחית בוודאות, כי המחטים שלה אינן בצרורות אלא צומחות בודדות.

מיני אשוחית בצ'כיה

המין המקומי היחיד הוא האשוחית האירופית. עם זאת, בפארקים, בגינות, בנטיעות נוי וביערות נטועים אפשר לפגוש מינים זרים רבים:

• אשוחית דוקרנית (Picea pungens) – מהרי הרוקי בארה"ב; מחטים קשות מאוד ודוקרניות, ובזנים מקבוצת Glauca בצבע כחול-כסוף בולט. נטועה הרבה בשכונות מגורים ובגינות, ובעבר גם כעץ חלופי בהרי העופרת (Krušné hory) שנפגעו מזיהום אוויר.
• אשוחית סרבית (Picea omorika) – אנדמית בלקנית מאגן נהר הדרינה; צמרת עמודית תמירה מאוד ומחטים שטוחות עם שני פסים לבנים. עמידה היטב באוויר מזוהם ופופולרית בערים.
• אשוחית לבנה (Picea glauca) – מצפון אמריקה; מוכרת בעיקר בזכות הזן הננסי 'Conica' בעל צמרת חרוטית צפופה.
• אשוחית מזרחית (Picea orientalis) – מהקווקז ומצפון-מזרח טורקיה; המחטים הקצרות ביותר מכל האשוחיות (6–10 מ"מ), מבריקות וקהות.
• אשוחית סיטקה (Picea sitchensis) – מחוף האוקיינוס השקט של צפון אמריקה; האשוחית הגבוהה בעולם (מעל 90 מ'), בצ'כיה נדירה, זקוקה לאקלים לח.
• אשוחית אנגלמן (Picea engelmannii) ואשוחית שחורה (Picea mariana) – בעיקר בארבורטומים ובאוספים.

לאשוחית האירופית יש גם זני גן רבים: 'Nidiformis' הכדורי בצורת קן, 'Inversa' הנוטה, 'Acrocona' שמניב אצטרובלים כבר בצמחים צעירים, או 'Little Gem' הננסי.

היכן גדלה האשוחית והאקולוגיה שלה

האשוחית האירופית גדלה באופן טבעי בצפון אירופה ובמרכזה, מסקנדינביה דרך הקרפטים והאלפים ועד הבלקן. בצ'כיה היא יוצרת יערות אשוחית טבעיים בעיקר באזורים הגבוהים ביותר של ההרים – בשומאווה, בקרקונושה, בהרי הרובי ייסניק, בקרליצקי סנייז'ניק ובבסקידים, בערך מעל 1,100–1,200 מ' מעל פני הים, שם היא יוצרת את גבול היער העליון. אוכלוסיות טבעיות קטנות יותר גדלות גם בביצות כבול, בשקעים לחים ובערוצים קרים עם היפוך טמפרטורה, למשל בנקיקי אבן החול של שווייץ הבוהמית (České Švýcarsko).

באזורים נמוכים יותר הייתה האשוחית במקור רק מין משני ביערות הרריים של אשוח ואשור. חלקה הטבעי ביערות מוערך בכ-11% בלבד. אולם מסוף המאה ה-18, בזכות הצמיחה המהירה, הגידול הקל והעץ האיכותי, היא ניטעה בחד-תרבויות בנות גיל אחיד גם בגבעות ובשפלה, כך שכיום היא מהווה כמחצית מהיערות.

בצורת וחיפושית הקליפה

לאשוחית מערכת שורשים רדודה דמוית צלחת, והיא דורשת אקלים לח וקריר עם משקעים שנתיים של יותר מכ-700 מ"מ. לכן באזורים חמים יותר היא רגישה לבצורת ולעקירה ברוח. בעצים מוחלשים פוגעת חיפושית הקליפה של האשוחית (Ips typographus), שהתפרצותה אחרי השנים השחונות 2015–2020 גרמה לאסון חיפושיות הקליפה הגדול בתולדות היערנות הצ'כית, בעיקר בווסוצ'ינה, במורביה ובמרכז בוהמיה. לכן היערנים הופכים את חד-תרבויות האשוחית באזורים הנמוכים ליערות מעורבים עם אשור, אשוח, אלון ועצים נוספים.

מבחינה אקולוגית האשוחית חשובה לבעלי חיים רבים: זרעיה משמשים מזון לצולב המקור, לסנאים ולנקרים, ויערות האשוחית ההרריים הם ביתם של תרנגול הבר הגדול, ינשוף הגמד ונקר שלוש-האצבעות. בשכבת הנשר שלה חיות פטריות מתמחות רבות, למשל פטריית Boletus edulis.

העץ ושימושיו

עץ האשוחית רך, קל (צפיפות של כ-430–470 ק"ג/מ"ק), בהיר עד לבן-צהבהב, בעל משטח מבריק והבדל לא בולט בין העצה החיצונית ללב העץ. קל לעבד ולהדביק אותו, ויחסית למשקלו הוא חזק מאוד. הוא משמש:

• בבנייה – לקונסטרוקציות גג, קורות, קרשים, קורות מודבקות ומבני עץ,
• בתעשיית הרהיטים, לחומרי אריזה ולמשטחים,
• לייצור תאית, נייר, לוחות שבבים ולוחות סיבים,
• כעץ תהודה ללוחות תהודה של כינורות, גיטרות ופסנתרים – היקר ביותר הוא עץ הררי הגדל לאט, עם טבעות צרות וסדירות, כמו זה שמספקים שומאווה וקרקונושה,
• כעץ חג המולד וכמקור לענפים ירוקים.

מהשרף הפיקו בעבר קולופוניום וטרפנטין, ומהקליפה – עפצים לעיבוד עורות. ברפואה העממית משתמשים בנצרים צעירים להכנת סירופ נגד שיעול.

גידול אשוחית בגינה

מיקום וקרקע

אשוחיות אוהבות שמש עד צל חלקי, לחות אוויר וקרקע לחה, חומצית מעט עד נייטרלית. הן אינן סובלות בצורת ממושכת, חום וקרקע דחוסה. לשפלה חמה ולגינות קטנות מתאימות יותר האשוחית הסרבית העמידה או האשוחית הדוקרנית מאשר האשוחית האירופית, שבבגרותה מגיעה לממדים שאינם מתאימים לקרבת בתים – השורשים הרדודים והצמרת הגדולה הופכים אותה לסיכון בסופות.

נטיעה וטיפול

• נטעו באביב או בתחילת הסתיו, רצוי צמחים עם גוש אדמה או ממכל.
• הכינו בור נטיעה רחב בערך פי שניים מגוש השורשים, ואל תשתלו את העץ עמוק יותר משגדל.
• בשנים הראשונות ובתקופות יבשות השקו בשפע ובתדירות נמוכה; חיפוי מקליפה או ממחטים מועיל.
• גיזום אינו הכרחי; גדר חיה מאשוחית אפשר לגזום בסוף יוני. האשוחית אינה מצמיחה נצרים מעץ ישן, לכן אל תקצרו ענפים עד לחלק החשוף.
• הגנו על זנים ננסיים כמו 'Conica' בסוף החורף מפני שמש ישירה וכפור, הגורמים להשחמת המחטים.

מחלות ומזיקים

בגינות מופיעה לרוב כנימת האשוחית (Elatobium abietinum), שאחרי חורפים מתונים גורמת להצהבה ולנשירה של מחטים ישנות, בעיקר באשוחית הדוקרנית. על הנצרים יוצרות עפצים דמויי אצטרובל כנימות אדלגיות (הסוגים Adelges, Sacchiphantes). בבצורת מתרבה אקרית האשוחית. את השורשים והגזע תוקפות הפטריות Armillaria וHeterobasidion annosum, הגורמות לריקבון. המניעה הטובה ביותר היא מיקום מתאים ולחות מספקת.

עובדות מעניינות וחשיבות תרבותית

• ברכס Fulufjället שבשוודיה גדלה אשוחית המכונה Old Tjikko. הגזע הנראה צעיר, אך מערכת השורשים שלה מתחדשת באופן שבטי כבר כ-9,500 שנה, מה שהופך אותה לאחד האורגניזמים העתיקים ביותר הידועים.
• השם הצ'כי „ztepilý“ פירושו תמיר וגבוה. השם המדעי הישן Picea excelsa (נעלה) הוחלף בשם התקף Picea abies.
• האשוחית היא עץ חג המולד הנפוץ ביותר בצ'כיה, ומאז המאה ה-19 סמל חג המולד במרכז אירופה.
• לפי טבעות השנה של אשוחיות הרריות משחזרים מדענים את האקלים של מאות שנים קודמות.
• בשומאווה משאירים חורשות שנפגעו מחיפושית הקליפה באזורים ללא התערבות להתפתחות טבעית; היום מתחדש בהן באופן טבעי יער חדש ומגוון יותר.

סיכום

האשוחית היא סוג של כ-35–40 מיני עצי מחט, ובצ'כיה מיוצג בה מין מקומי אחד בלבד – האשוחית האירופית. אפשר לזהות אותה בוודאות לפי המחטים המרובעות והדוקרניות היושבות על יתדות ולפי האצטרובלים התלויים הנושרים בשלמותם. זהו עץ מפתח ביערות ההרריים והמקור החשוב ביותר לעץ, אך גם סמל לצורך להפוך חד-תרבויות ליערות מעורבים ומגוונים, עמידים יותר לבצורת ולחיפושית הקליפה.