טקסוס: עץ מחט ארסי וארך ימים ביערות ובגנים של צ'כיה

טקסוס (Taxus) הוא סוג של עצי מחט ירוקי-עד ממשפחת הטקסיים (Taxaceae), הידוע באורך ימיו יוצא הדופן, בסבילותו לצל וברעילותו הגבוהה. בצ'כיה גדל באופן טבעי רק טקסוס הפירות (Taxus baccata), המוגן בחוק כמין בסכנת הכחדה חמורה, אך עם זאת הוא מהעצים הנשתלים לעיתים הקרובות ביותר בפארקים, בבתי קברות ובגנים. בניגוד לרוב עצי המחט, הוא אינו יוצר אצטרובלים – זרעיו עטופים בציפה בשרנית אדומה.

טקסוס בקצרה

איך מזהים טקסוס

בין עצי המחט המקומיים קל לזהות את הטקסוס. הוא מסגיר את עצמו בעיקר בשילוב הסימנים הבאים:

• המחטים שטוחות, רכות ואינן דוקרות, בעלות פטוטרת קצרה ומחודדות בפתאומיות. על הענף הן צומחות בסליל, אך על הענפים הצדדיים הן מסתובבות לשתי שורות, כך שהענף נראה שטוח. בצידן התחתון אין פסים לבנים בולטים כמו אצל האשוח, אלא רק שני פסים עמומים בירוק בהיר.
• הקליפה דקה, חומה-אדמדמה עד חומה-אפורה, ומתקלפת בקשקשים או בלוחות דקים שמתחתם מבצבצים כתמים אדמדמים. גזעים מבוגרים מחורצים ומתולמים, ולעיתים קרובות מתאחים מכמה נצרים.
• הצמרת דלילה ולא סדירה בצל היער, ובשטח פתוח – צפופה, ביצית רחבה עד חרוטית, ולעיתים רב-גזעית. לכן לא ניתן לזהות טקסוס באמינות לפי צורת הצמרת.
• זרעים עם ציפה אדומה נושאים רק הפרטים הנקביים. הציפה דמוית גביע ופתוחה מלמעלה, כך שהזרע הכהה נראה בתוכה. אין זו ענבה ואף לא אצטרובל.
• האצטרובלים הזכריים זעירים, כדוריים וצהבהבים, בצד התחתון של ענפי השנה הקודמת; באביב הם משחררים ענני אבקה.
• העץ והקליפה אינם מכילים שרף, ולכן הצמח אינו "דומע" בעת פציעה כמו אשוחית או אורן.

מיני טקסוס בעולם ובצ'כיה

לפי התפיסה הנוכחית כולל הסוג Taxus כ-10–15 מינים; הגדרתם קשה, משום שהם נבדלים זה מזה בסימנים קטנים בלבד, וחלק מהחוקרים מאחדים אותם. הם נפוצים באזור הממוזג של חצי הכדור הצפוני – באירופה, בצפון אפריקה, בדרום-מערב אסיה, במזרח אסיה ובצפון אמריקה. המין היחיד שחוצה מעט את קו המשווה באזור הטרופי הוא Taxus sumatrana מהרי דרום-מזרח אסיה (סומטרה, סולאווסי, הפיליפינים). מרכז התפוצה של הסוג אינו נמצא אפוא באינדונזיה, כפי שנטען לעיתים בטעות.

מינים שתפגשו בצ'כיה

• טקסוס הפירות (Taxus baccata) – המין המקומי היחיד במרכז אירופה, גדל מאירלנד והפירנאים ועד הקווקז וצפון איראן.
• טקסוס יפני (Taxus cuspidata) – ממזרח אסיה, עמיד מאוד לכפור, מחטיו צהבהבות מלמטה ומחודדות בחדות. מגודל בפארקים.
• טקסוס בינוני (Taxus × media) – הכלאה של טקסוס הפירות והטקסוס היפני; נפוץ מאוד במשתלות (למשל הזן 'Hicksii' בעל הצמיחה העמודית), אהוב לגדרות חיות.
• טקסוס קצר-עלים (Taxus brevifolia) – מין צפון-אמריקני, שהתפרסם בזכות גילוי החומר נוגד הסרטן פקליטקסל; בצ'כיה רק באוספים.

היכן גדל הטקסוס ומהי האקולוגיה שלו

טקסוס הפירות נדיר ביערות צ'כיה, אף שבעבר היה נפוץ יותר. הוא גדל באופן מפוזר, כעצים בודדים או בקבוצות קטנות, לרוב במדרונות סלעיים מוצלים, בעמקים דמויי קניון, בערוצים ובמפולות סלעים, בדרך כלל מהגבעות ועד למרגלות ההרים. הוא מעדיף מצעים גיריים או לפחות עשירים (גיר, בזלת, פונוליט), אך מופיע גם באזורי אבן חול. הוא מלווה בדרך כלל את האשור, האשוח, האדרים והטיליות ביערות מפולות וביערות אשור.

זהו עץ אוהב צל במיוחד – הוא מסוגל לשרוד עשרות שנים בתת-היער ולהמתין להיפתחות חופת העצים. הוא זקוק ללחות אוויר, ובצורת ממושכת וכריתה מלאה פוגעות בו.

מדוע נסוג מיערותינו

• כריתת יתר – בימי הביניים ובראשית העת החדשה יוצא עץ הטקסוס בכמויות אדירות לייצור קשתות; אוכלוסיות רבות במרכז אירופה כמעט התרוקנו אז.
• סילוק מכוון – בשל רעילותו לסוסים ולבקר, חקלאים חיסלו את הטקסוס ביערות ובשטחי המרעה.
• כרסום בידי חיות בר – יחמורים ואיילים עמידים יחסית לרעל ואוכלים טקסוסים צעירים; זהו כיום המכשול העיקרי להתחדשות טבעית.
• שינוי בממשק היער – מטעי חד-גידול של אשוחית ואורן בני אותו גיל, עם כריתות מלאות, אינם מתאימים לו.

את הזרעים מפיצות בעיקר ציפורים (קיכליים), הבולעות את הציפה כולה; הזרע עובר במערכת העיכול ללא פגע והרעל אינו משתחרר. הזרעים נובטים לעיתים קרובות רק בשנה השנייה.

רעילות: מה מסוכן ומה לא

הטקסוס הוא מהעצים הרעילים ביותר באזורנו. המחטים, הקליפה, העץ והזרעים מכילים אלקלואידים מסוג טקסינים, הפועלים על פעילות הלב ועלולים לגרום להפרעות קצב ואף לדום לב. החלק היחיד שאינו רעיל הוא הציפה הבשרנית האדומה, אך הזרע שבתוכה רעיל, ולכן אין מומלץ לאכול את הפירות – בייחוד ילדים.

• סוסים רגישים במיוחד; אפילו חופן קטן של מחטים עלול להיות קטלני. הטקסוס מסוכן גם לבקר, לכבשים ולעיזים.
• גם כלבים וחתולים בסכנה אם הם מכרסמים ענפים או גזם.
• לעולם אל תתנו לבעלי חיים שאריות גיזום של גדרות חיות ואל תשליכו אותן לשטחי מרעה.

בחשד להרעלה של אדם יש לפנות מיד לרופא או למרכז המידע הטוקסיקולוגי.

העץ ושימושיו

עץ הטקסוס כבד, קשה, דחוס ובה בעת גמיש מאוד. יש לו עץ צעיר בהיר וצר ולב חום-אדמדם בולט, אין בו תעלות שרף, והוא עמיד מאוד. לכן ייצרו ממנו מימים ימימה:

• קשתות – הקשת הארוכה האנגלית הקלאסית נבנתה מעץ טקסוס כך שהעץ הצעיר הגמיש יצר את גב הקשת והלב החזק את בטנה; קשת מעץ טקסוס הייתה גם לאיש הקרח אוצי לפני יותר מ-5000 שנה,
• חפצי חריטה וגילוף, שיבוצי עץ, כלי נגינה ורכיבי ריהוט קטנים,
• בעבר גם צירים, יתדות וחלקים אחרים הנתונים לעומס.

כיום הטקסוס חשוב גם לרפואה. מקליפת הטקסוס קצר-העלים בודד פקליטקסל (טקסול), תרופה ציטוסטטית המשמשת לטיפול בסרטן השחלות, השד והריאות. מאחר שאיסוף הקליפה היה מכחיד את האוכלוסיות, מייצרים אותו כיום בדרך חצי-סינתטית מחומרים שבמחטי טקסוס הפירות או בדרך ביוטכנולוגית מתרביות תאים.

גידול טקסוס בגינה

הטקסוס הוא מהעצים הנוי הרב-שימושיים ביותר. הוא סובל צל, גיזום וסביבה עירונית ומחזיק מעמד עשרות שנים. שתילים ממשתלות אינם כפופים להגנה על אוכלוסיות הבר – אך אסור לעקור טקסוסים מהטבע.

מיקום וקרקע

• אור: משמש מלאה ועד צל עמוק; צמחים צעירים משגשגים יותר בצל חלקי ובהגנה מפני שמש החורף, העלולה לצרוב את המחטים.
• קרקע: מנוקזת, עשירה בחומוס, גירית עד ניטרלית. אינו סובל הצפה וקרקעות כבדות ודחוסות – מים עומדים גורמים לריקבון שורשים.
• לחות: מעריך לחות אוויר; בשנים הראשונות לאחר השתילה יש להשקות בתקופות יובש.

שתילה וטיפול

• שתלו באביב (אפריל–מאי) או בסוף הקיץ (אוגוסט–ספטמבר); צמחים במכלים – כמעט לאורך כל עונת הצמיחה, למעט בחום קיצוני.
• לגדר חיה שותלים 3–4 צמחים למטר אורך.
• הטקסוס סובל גיזום מצוין ומצמיח לבלובים גם מעץ ישן – דבר שאינו מובן מאליו אצל עצי מחט. לכן הוא מתאים לטופיארי, למבוכים ולגדרות מעוצבות. גוזמים בדרך כלל בקיץ, ולעיתים פעם נוספת בסוף אוגוסט.
• הוא צומח לאט – כ-10–30 ס"מ בשנה, בהתאם לתנאים ולזן.
• דישון מתון מספיק, רצוי בקומפוסט באביב.

זנים אהובים

• 'Fastigiata' (טקסוס אירי) – עמודי צר, ירוק כהה, שבוט נקבי.
• 'Fastigiata Aurea' – עמודי, עם מחטים בעלות שוליים צהובים.
• 'Repandens' – נמוך ומתפשט, מתאים ככיסוי קרקע בצל.
• 'Summergold' – מתפשט לרוחב, עם מחטים זהובות.
• Taxus × media 'Hicksii' – מהיר יותר, עמודי, אידיאלי לגדרות חיות.

מזיקים ומחלות

• חדקונית השחור (Otiorhynchus sulcatus) – החיפושית מכרסמת את המחטים בשוליים בצורת "שיניים" והזחלים פוגעים בשורשים; הדברה ביולוגית בנמטודות יעילה.
• יבחושית הטקסוס (Taxomyia taxi) – יוצרת בקצות הנצרים עפצים הדומים לארטישוקים קטנים; לרוב אינה מזיקה.
• כנימות מגן וכנימות קשקשיות – על הענפים, בעיקר בצמחים מוחלשים.
• ריקבון שורשים מסוג פיטופתורה – הגורם העיקרי לתמותת טקסוסים בקרקעות מוצפות.

עובדות מעניינות ומשמעות תרבותית

• אצל הקלטים והגרמאנים היה הטקסוס עץ קדוש שנקשר למוות ולתחייה. בבתי קברות בבריטניה גדלים טקסוסים שגילם מוערך ביותר מאלף שנה – אך קשה לקבוע את גילם במדויק, משום שגזעים ישנים חלולים לרוב.
• מהטקסוסים המפורסמים בצ'כיה הוא טקסוס קרומפך בכפר Krompach שבהרי לוז'יצה (Lužické hory, צפון צ'כיה), המוזכר לעיתים קרובות כאחד העצים העתיקים בארץ.
• שם המין baccata פירושו "נושא ענבות", אף שמבחינה בוטנית אין מדובר בענבה.
• לפי אחת התיאוריות, שם הסוג Taxus נגזר מהמילה היוונית toxon (קשת), שממנה נגזרה גם המילה "טוקסי".
• הטקסוס הוא מעצי המחט המעטים המסוגלים ליצור גזעים חדשים מבסיס השורשים ומגדמים.

לסיכום

הטקסוס הוא עץ מחט איטי צמיחה, אוהב צל וארך ימים במיוחד, בעל מחטים שטוחות ורכות וזרעים בציפה אדומה. כל חלקיו רעילים מלבד הציפה. בטבע הצ'כי טקסוס הפירות נדיר ומוגן, ואילו בגנים הוא מהעצים האמינים ביותר למקומות מוצלים ולגדרות חיות מעוצבות. עצו הגמיש הכריע בעבר קרבות, וכיום החומרים שבו מסייעים בטיפול בסרטן.