חוזרר (Sorbus): מינים, זיהוי, תפוצה בצ'כיה וגידול

חוזרר (Sorbus) הוא סוג של עצים ושיחים נשירים ממשפחת הוורדיים (Rosaceae), הנפוץ באזור הממוזג של חצי הכדור הצפוני. מזהים אותו לפי הפרחים הלבנים הערוכים בתפרחות שטוחות דמויות סוכך ולפי פירות התפוחית הקטנים, שבחורף מזינים עשרות מיני ציפורים. בצ'כיה זהו אחד מסוגי העצים המגוונים ביותר: לצד החוזרר המצוי הנפוץ גדלים כאן Sorbus aria, Sorbus torminalis, החוזרר הביתי וכעשרים מינים נדירים, רבים מהם אנדמיים.

חוזרר בקצרה

איך מזהים חוזרר

הסוג חוזרר מגוון מאוד בצורתו, ולכן אי אפשר לתאר אותו באמצעות טיפוס עלה אחד. התיאור הנפוץ – עלה שגבו לבן-אפרפר ולבידי ופירות אדומים – נכון רק ל-Sorbus aria, ולא לסוג כולו. הסימנים המשותפים הם בעיקר אלה:

• הפרחים לבנים (לעיתים ורדרדים), חמשתיים, בעלי ריח בולט – יש שימצאו אותו לא נעים – ומקובצים בתפרחות שטוחות.
• הפרי הוא תפוחית קטנה, בדרך כלל בגודל 0.8–1.5 ס"מ, ובחוזרר הביתי עד 3 ס"מ.
• הניצנים לרוב גדולים יחסית, ביציים עד חרוטיים ולעיתים קרובות שעירים.
• קליפת העצים הצעירים חלקה ואפורה; בחוזררים ביתיים ובעצי Sorbus torminalis זקנים היא מבוקעת לקשקשים.

לפי העלים נהוג לחלק את החוזררים לשלוש קבוצות: בעלי עלים מנוצים (חוזרר מצוי, חוזרר ביתי), בעלי עלים מאונים המזכירים אדר (Sorbus torminalis) ובעלי עלים תמימים שגבם לבדי לבנבן (Sorbus aria). ביניהן קיימים טיפוסי ביניים רבים שנוצרו מהכלאות.

הערה על הסיסטמטיקה

מחקרים מולקולריים מודרניים מראים שהחוזרר בהגדרתו הרחבה אינו קבוצה אבולוציונית אחידה. לכן יש בוטנאים המחלקים אותו לסוגים נפרדים: Sorbus במובן הצר (חוזרר מצוי), Cormus (חוזרר ביתי), Aria, Torminalis ו-Chamaemespilus. עם זאת, בספרות ובמעשה בצ'כיה מקובלת ההגדרה הרחבה המסורתית, וגם מאמר זה נוקט בה.

מיני חוזרר הגדלים בצ'כיה

חוזרר מצוי (Sorbus aucuparia)

המין הנפוץ ביותר, המוכר לכולם. יש לו עלים מנוצים-יחידנית עם 9–19 עלעלים משוננים, וניצני החורף שלו סגולים-כהים ולבידיים. הוא מגיע בדרך כלל לגובה 10–15 מ', ולעיתים נדירות עד 20 מ'. הפירות הכתומים-אדומים מבשילים בסוף הקיץ ונשארים על העץ לעיתים קרובות עד החורף. הוא גדל מהשפלה ועד גבול היער העליון בהרי קרקונושה (Krkonoše) ובשומאווה (Šumava), שם הוא יוצר צורות שיחיות. הוא סובל קרקעות חומציות ודלות, כפור ואקלים הררי קשה.

ייחוד של הנוף הצ'כי הוא החוזרר המצוי המורבי (Sorbus aucuparia var. edulis, syn. ‚Moravica‘), צורה מתוקת פרי שהתגלתה בראשית המאה ה-19 בסביבת הכפר ספאלוב (Spálov) שבהרי אודרה (Oderské vrchy). לפירותיו אין המרירות האופיינית, ומאז הוא מגודל ברחבי אירופה.

חוזרר ביתי (Sorbus domestica)

עליו דומים לאלה של החוזרר המצוי, אך הוא נבדל בניצנים ירוקים ודביקים, בקליפה קשקשית המזכירה אגס ובעיקר בפירות: הם דמויי אגס או תפוח קטן, בגודל 2–3 ס"מ, ירקרקים-צהובים עם לחי אדומה. החוזרר הביתי מגיע לגובה 15–20 מ' ונמנה עם עצי הפרי ארוכי החיים ביותר בארצנו. הוא נחשב למין מקומי לכל היותר בדרום מורביה; במקומות אחרים ניטע כעץ פרי. האתר הידוע ביותר הוא סביבת סטראז'ניצה (Strážnice) וטווארוז'נה להוטה (Tvarožná Lhota) באזור סלובצקו (Slovácko), שם גדלים עצים בני מאות שנים ונערך אף פסטיבל החוזרר הביתי.

Sorbus torminalis

עץ חובב חום בעל עלים מאונים, המזכירים במבט ראשון אדר; אולם בניגוד לאדר, העלים ערוכים במסורג. בסתיו הם מאדימים לגוני אדום עז עד יין. הפירות חומים ומנוקדים, ואכילים רק לאחר שקפאו או הבשילו באחסון (ריכוך). העץ גדל בפיזור ביערות אלון חמים וביערות אלון-מכבד, בעיקר על מצע גירני או בסיסי. הוא מגיע לגובה של עד 25 מ'.

Sorbus aria

יש לו עלים תמימים ואליפטיים שפניהם ירוקים ומבריקים וגבם לבדי לבנבן, כך שהצמרת מנצנצת בכסף ברוח. הפירות אדומים וקמחיים. זהו מין אוהב אור ועמיד ליובש, הגדל בעיקר במדרונות סלעיים ועל אבן גיר; בצ'כיה הוא מקומי רק במקומות מסוימים ונשתל לעיתים קרובות ביישובים. גובהו בדרך כלל עד 12–15 מ'.

חוזררים אנדמיים

מהכלאות בין Sorbus aria, Sorbus torminalis והחוזרר המצוי נוצרו מינים רבים המתרבים באופן אפומיקטי (זרעים נוצרים ללא הפריה) ולכן הם יציבים מבחינה גנטית. רבים מהם גדלים באתר אחד בלבד בעולם. מבין המינים האנדמיים של צ'כיה ראויים לציון:

• Sorbus sudetica – מין שיחי מגומות הקרח (קארים) של הרי קרקונושה,
• Sorbus bohemica – מדרונות סלעיים בצפון-מערב בוהמיה ובמרכזה,
• Sorbus milensis – הר מילה (Milá) בהרי בוהמיה התיכונה (České středohoří),
• Sorbus barrandienica – מדרונות הגיר של הקארסט הבוהמי (Český kras),
• Sorbus portae-bohemicae – פורטה בוהמיקה (Porta Bohemica) לגדות נהר האלבה,
• Sorbus hardeggensis – עמק נהר הדייה (Dyje) בפארק הלאומי פודייה (Podyjí).

לחוזררים אלה יש לעיתים קרובות רק עשרות עד מאות פרטים, ולכן הם נמנים עם הצמחים בסכנת הכחדה חמורה או קריטית ומוגנים בחוק.

היכן גדלים חוזררים ומה תפקידם בטבע

החוזרר המצוי הוא עץ חלוץ מובהק. יחד עם הליבנה הוא מיישב במהירות קרחות יער, שטחים שנפגעו מאסונות טבע ומרעות נטושים. בהרים הוא מרכיב נפוץ ביערות אשוחית, ואחד מעצי הנשיר המעטים המטפסים עד גבול היער העליון. המינים חובבי החום (Sorbus torminalis, Sorbus aria, החוזרר הביתי ורוב המינים האנדמיים), לעומת זאת, מיישבים ערבות סלעיות שטופות שמש, יער-ערבה ויערות אלון מוארים על אבן גיר, בזלת וסלעים עשירים אחרים.

החשיבות האקולוגית של החוזררים עצומה:

• בפירות החוזרר המצוי ניזונים יותר מ-60 מיני ציפורים, כמו קיכלים, קיכלי שדה, צופיתנים ותפוחיות. הם גם מפיצים את הזרעים.
• הפרחים הם מקור חשוב לצוף ולאבקה עבור דבורים, רחפים וחיפושיות.
• חיות הבר מכרסמות את העלים והענפים הצעירים, ובאזורים שבהם אוכלוסיית חיות הבר גדולה מדי הדבר מעכב את ההתחדשות הטבעית.
• שלכת החוזרר עשירה בחומרי הזנה ומשפרת קרקעות יער חומציות.

עץ ושימושים

עץ החוזררים קשה, צפוף, חזק ונוח לעיבוד. היקר ביותר הוא העץ של Sorbus torminalis ושל החוזרר הביתי: הם נמנים עם סוגי העץ היקרים ביותר באירופה, ושימשו לכלי נגינה, למוצרי חריטה, לברגי מכבשים, לסרגלים ולמכשירי מדידה. כיום משתמשים בהם לפורניר ולרהיטי יוקרה. עץ החוזרר המצוי פחות עמיד ומשמש בעיקר לגילוף ולחפצים קטנים.

לפירות יש שימוש במטבח וברפואה העממית. פירות החוזרר המצוי עשירים בויטמין C, בקרוטנואידים ובחומצות אורגניות. כשהם טריים הם מרים ומכילים חומצה פרסורבית, המגרה בכמות גדולה את מערכת העיכול; בבישול היא מתפרקת. לכן מכינים מהם ריבות, סירופים, ג'לי, ליקרים ועראק ("ירז'בינקה"). החוזרר הביתי ו-Sorbus torminalis נותנים לאחר ריכוך פירות מתוקים וקמחיים, שמהם מזקקים את משקה האוסקורושוביצה (oskorušovice) המוערך. בזכות עמידותו נשתל החוזרר המצוי גם בשיקום שטחים, לאורך כבישי הרים ובערים.

גידול חוזרר בגינה

החוזררים הם מעצי הנוי האסירי-תודה ביותר לגינות קטנות: הם מקשטים באביב בפרחים, בקיץ בעלים ובסתיו בפירות ובצבעי השלכת. בנוסף הם מושכים ציפורים. סקירה של מינים מתאימים נוספים תמצאו במאמר עצים רחבי עלים.

בית גידול וקרקע

• אור: שמש עד צל חלקי; הניבה הטובה ביותר בשמש מלאה.
• קרקע: החוזרר המצוי סובל גם קרקעות דלות, חומציות ואבניות, אך אינו אוהב הרטבה מתמשכת. Sorbus aria, Sorbus torminalis והחוזרר הביתי מעדיפים קרקעות מנקזות, גירניות עד ניטרליות, ועומדים היטב ביובש.
• אקלים: כל המינים המקומיים עמידים לחלוטין לכפור. החוזרר המצוי סובל פחות קיץ חם ויבש בשפלה ובערים, שם עדיף Sorbus aria או זניו.

שתילה וטיפול

שתילים בשורש חשוף שתלו בסתיו או בתחילת האביב, ושתילים במכל בכל עת למעט כפור ושיא החום. בשנתיים-שלוש הראשונות השקו אותם ביובש והגנו על הגזע מפני כרסום ארנבות ואיילים. נדרש גיזום עיצוב ובריאות בלבד, רצוי בסוף החורף או בקיץ. לשם פירות שותלים את החוזרר המורבי מתוק הפרי או זנים כמו ‚Konzentra‘, ‚Rosina‘ או ההכלאות ‚Burka‘ ו-‚Granatnaja‘. החוזרר הביתי מתחיל להניב מאוחר, לעיתים רק לאחר 10–15 שנה.

מחלות ומזיקים

• כימשון הוורדיים (החיידק Erwinia amylovora) – השחרה והתייבשות של ענפים; יש להסיר את החלקים הנגועים עמוק לתוך העץ הבריא.
• חלדונים (הסוג Gymnosporangium) – כתמים כתומים על העלים; הפונדקאי המתווך הוא ערער.
• כנימות עלה וכנימות צמר, זחלי מסורניות ועשים, ועל הגזע כנימות מגן.
• כוויית קליפה בעצים צעירים בצד הדרומי של הגזע; המניעה היא הצללה או צביעה.

עובדות מעניינות ומשמעות תרבותית

במסורת העממית של מרכז אירופה וצפונה היה החוזרר המצוי עץ מגן. נהגו לתחוב ענפים ברפתות ומעל הדלתות נגד מכשפות ועין רעה. שם המין aucuparia נגזר מהמילים הלטיניות avis (ציפור) ו-capere (לתפוס): לוכדי ציפורים השתמשו בפירות כפיתיון. שם הסוג Sorbus שימש בעת העתיקה לחוזרר הביתי. בתקופות מחסור הכינו מהפירות גם קמח ותחליף קפה.

צ'כיה ייחודית מבחינת החוזררים: בזכות המצע הגאולוגי המגוון וההיסטוריה הארוכה של הכלאות גדלה כאן אחת הקבוצות העשירות ביותר של חוזררים אנדמיים באירופה. חלקם תוארו רק בשני העשורים האחרונים, כך שהמחקר הבוטני של הסוג עדיין נמשך. בדומה לבוקיצה או לטקסוס, זוהי קבוצה שלשמירה עליה יש השפעה ישירה על המגוון הביולוגי של הנוף.

סיכום

החוזרר הוא סוג מגוון של עצים ממשפחת הוורדיים – משיחי הרים קשוחים ועד עצי פרי אדירים בני כמה מאות שנים. בצ'כיה תפגשו בקלות את החוזרר המצוי עם עליו המנוצים ופירותיו הכתומים, באזורים החמים את Sorbus aria, Sorbus torminalis והחוזרר הביתי, ועל סלעים מסוימים מינים אנדמיים נדירים. לגינה החוזרר הוא בחירה מצוינת: הוא אינו תובעני, מקשט לאורך כל השנה ופירותיו משרתים בני אדם וציפורים כאחד.